איך נוצרה מערת בנגיל: הגיאולוגיה מוסברת

רבים מהמדריכים אומרים שמערת בנגיל נוצרה לפני 20 מיליון שנה, אבל התאריך הזה שייך לאבן הגיר מהאוליגוקן שסביבה ולא למערה המוגמרת. איך נוצרה מערת בנגיל מובן בצורה מדויקת יותר כרצף ארוך של היווצרות סלעים, חציבת ים, קריסת גג ושינוי בגובה פני הים.

מאיזה סלע עשויה מערת בנגיל?

מערת הים בנגיל חצובה באבן גיר מהאוליגוקן שנוצרה לפני כ-20 מיליון שנה. זהו גיל הסלע המארח: החומר המוצק שבו התפתחו החדר, הקשתות וחלון השמיים. זה לא גיל מדוד בדיוק לפתיחת המערה עצמה.

התקופה האוליגוקנית נמשכה מ-5 עד 23 מיליון שנה, מה שממקם את אבן הגיר של בנגיל בחלק צעיר יחסית של הרשומות הגיאולוגיות של האלגרבה. הסביבה החופית הרחבה כוללת גם אבן גיר שהופקדה במהלך התקופה היורה, בערך 150–200 מיליון שנה. ההפקדות הישנות יותר מספקות את הרקע הגיאולוגי הרחב יותר, אבל לא כדאי לבלבל אותן עם אבן הגיר מהאוליגוקן שמ形成ת את חדר בנגיל.

אבן גיר חשובה כי ניתן להסיר אותה בהדרגה על ידי מים, במיוחד כאשר סדקים, מישורי שכבות או חלקים חלשים נותנים לחציבה דרך דרך הסלע. האוקיינוס האטלנטי ניצל אז את ההבדלים הטבעיים הללו בהתנגדות לאורך החוף ליד לגואה.

אז, התשובה המדויקת הקצרה היא זו: מערת בנגיל עשויה מאבן גיר מהאוליגוקן, בעוד שהגיאולוגיה הסובבת של האלגרבה כוללת אבן גיר יורה הרבה יותר ישנה. לסלע יש גיל משוער ידוע; תאריך היווצרות מדויק של המערה נשאר לא ברור.

איך הים חצב את המערה

הכוח המרכזי החוצב של מערת בנגיל היה חציבת ים. גלים מהאוקיינוס האטלנטי נכנסו לחלשות באבן הגיר החופית והגדילו אותן בהדרגה. במקום להופיע כחלל באירוע אחד, המערה כנראה התפתחה כאשר הפתחים הפכו רחבים, עמוקים ומחוברים יותר לאורך זמן רב.

בהתחלה, חולשה קטנה בצוק יכלה לאפשר למים לתקוף את הסלע שוב ושוב. כל גל הביא לחץ, רסס וחומר משקע נגד אבן הגיר. חלקים חלשים נשחקו בקלות רבה יותר מאשר החזקים, מה שאפשר לפתיחה צרה להפוך למעבר גדול יותר ולבסוף לחדר פתוח.

זהו התהליך המרכזי בהיווצרות מערת ים: חציבת צדדים פועלת פנימה מהחוף, בעוד שחציבה בגג ובקירות העליונים יכולה להגדיל את החלל באופן אנכי. התוצאה היא מערה שהיא פתוחה למי הים אך עדיין שומרת על גג משמעותי מעל הפנים שלה.

חוף בנגיל מספק את הנקודה המעשית להתחיל להגיע למערה על ידי מים, אבל החוף לא יצר את המערה. המערה שייכת לחוף הסלעי בין קרבוריירו לארמאסאו דה פירה, בתוך המועצה של לגואה, שם פעולה חוזרת של גלי האוקיינוס האטלנטי עיצבה את אבן הגיר.

התהליך עדיין פעיל בעקרון, אם כי העובדות הזמינות לא קובעות קצב חציבה נוכחי או אורך חיים צפוי למערה.

איך קרס חלון השמיים של בנגיל

הפתיחה בגג של בנגיל מתוארת כדולין קריסה. במונחים פשוטים, דולין קריסה נוצר כאשר חלק מגג המערה מתמוטט, משאיר שקע או חלון פתוח מעל החדר.

ההבחנה הזו חשובה כי חלון השמיים לא נחתך בהכרח כלפי מטה על ידי גשם כצינור נפרד. הוא מחובר למערה שמתחתיו: חציבת ים החלישה והגדילה את החלל התת-קרקעי, והגג בסופו של דבר לא יכול היה לתמוך בעצמו בנקודה זו. הקריסה חיברה אז את הפנים לאוויר הפתוח.

חלון השמיים של המערה משנה איך החדר מתנהג. אור השמש נכנס מלמעלה, גשם יכול להגיע לחוף הפנימי, ואוויר מסתובב דרך פתיחת הגג וכניסות בגובה המים. הפתיחה גם חושפת שההתפתחות של בנגיל כללה חציבה עליונה וכישלון גג, ולא רק גלים תוקפים את פני הצוק.

דולין קריסה היא לכן רמז גיאולוגי. היא מתעדת שלב לאחר שהמערה כבר הפכה לגדולה מספיק כדי שהגג שלה ייחלש. חלון השמיים מסביר מדוע מבקרים רואים חדר פתוח בשני כיוונים: הצידה לעבר הים ולמעלה לעבר השמיים.

הקשתות שמאפשרות לים להיכנס

שתי קשתות בגובה המים מאפשרות לסירות וקיאקים להיכנס למערת הים בנגיל. הפתיחות הללו הן התוצאה הנראית של חציבת צדדים, כאשר גלים הסירו בהדרגה אבן גיר לאורך הפנים החופית ויצרו מעברים לחדר.

הקשתות גם מסבירות מדוע בנגיל מתוארת לעיתים קרובות כבעלת חציבה צדדית ועליונה. חציבת צדדים יצרה את נקודות הגישה בגובה פני הים, בעוד שדולין הקריסה פתחה את הגג מעל. המערה אינה פשוט מנהרה עם חור שנקדח בתקרה שלה; צורתה מתעדת חציבה הפועלת על פני משטחים שונים.

תיאור אחד מזהה את בנגיל כמערת הים היחידה בין לגוס לאלבופיירה עם חציבה צדדית ועליונה. ההשוואה הזו שימושית כי היא מפרידה את שני הפתחים העיקריים של המערה לפי תהליך. שתי הקשתות מחברות את החדר לאוקיינוס האטלנטי בגובה המים, בעוד שחלון השמיים מתעד קריסה מבנית מעל.

ההבחנה גם מסייעת להסביר מדוע המערה נראית גדולה יותר מבפנים מאשר מהפתחים שלה עשויים להציע. מים עשויים להמשיך להסיר אבן גיר חלשה לאחר שהפתיחה הראשונה נוצרה, מה שמרחיב את הפנים מבלי לייצר קשתות גישה גדולות באותה מידה.

מה ממדי המערה חושפים

מערת בנגיל מודדת בערך 30 מטרים רוחב בנקודה הרחבה ביותר שלה, בעוד שהתקרה שלה עולה בערך 20 מטרים מעל קו המים. הפרופורציות הללו מצביעות על חדר רחב ולא על מעבר חופי צר.

הרוחב משקף חציבת צדדים ממושכת בתוך אבן הגיר. ברגע שמי הים קיבלו גישה, פעולה של גלים יכלה לפעול על קירות החדר ולהרחיב חלקים חלשים יותר. התקרה בגובה 20 מטרים מראה שגג משמעותי נותר מעל המים גם כאשר החלל התרחב.

המדידות הללו לא מספקות תאריך למערה. הן מתארות את הגיאומטריה הנוכחית שלה, שהיא התוצאה של כמה שלבים של חציבה ושינוי גג. מרחק של 30 מטרים עשוי לכלול אזורים שהורחבו לאחר שהפתיחה הראשונה נוצרה, בעוד שהתקרה בגובה 20 מטרים משקפת את החלק של הגג שלא קרס.

המערה הסמוכה של סנט אנטוני רחבה בערך 20 מטרים ועומקת 15 מטרים, מה שמציע השוואה שימושית עם חלל חופי אחר שנמדד. השילוב של רוחב, גובה, קשתות וחלון השמיים של בנגיל מקל על קריאת היווצרותה כתהליך תלת-ממדי.

איך שינוי בגובה פני הים עיצב את בנגיל

עליית גובה פני הים האטלנטי לפני כ-12,000 שנה, בסוף עידן הקרח האחרון, עזרה לקבוע את הסביבה החופית המודרנית שבה מערת בנגיל נראית היום. כאשר הים עלה, חלקים גבוהים יותר של החוף יכלו להיות חשופים למים ימיים ולפעולה של גלים.

עליית גובה פני הים לא יצרה את כל המערה בעצמה. אבן הגיר כבר הייתה קיימת, וחציבת החוף עדיין הייתה צריכה להרחיב חולשות, לפתוח מעברים ולהסיר חומר לא יציב. העלייה עזרה לקבוע אילו חלקים של הסלע הפכו לחוף פעיל.

ההבחנה הזו חשובה בהסברת הגיאולוגיה של מערת בנגיל. מערה יכולה להיחצב על ידי חציבת ים רק כאשר מי הים מגיעים שוב ושוב לסלע הרלוונטי. שינויים בגובה פני הים משנים את המגע הזה, ומזיזים את האזור שבו גלים יכולים לתקוף את הצוק.

הפתחים הנוכחיים של בנגיל, קו המים וחוף הפנים שייכים לסידור החופי המודרני הזה. האוקיינוס האטלנטי מגיע כעת לחדר דרך שתי קשתות, בעוד שהגג הקרוס מאפשר לאור יום להיכנס מלמעלה. שינוי בגובה פני הים סיפק את הסביבה; חציבה סיפקה את רוב הצורה.

ציר זמן של היווצרות, לא אירוע בודד

מערת בנגיל נוצרה דרך רצף ולא רגע דרמטי אחד.

ראשית, אבן גיר הונחה במהלך התקופה היורה, בערך 150–200 מיליון שנה, תורמת להקשר הגיאולוגי הישן של האלגרבה. מאוחר יותר, אבן הגיר מהאוליגוקן שמ形成ת את מערת הים בנגיל התפתחה לפני כ-20 מיליון שנה, במהלך התקופה האוליגוקנית.

לאחר מכן הגיעה חציבת חוף ממושכת. כאשר האוקיינוס האטלנטי הגיע לחולשות באבן הגיר, גלים הגדילו פתחים והסירו חומר פחות עמיד. חציבת צדדים יצרה גישה מהים והרחיבה את חדר הפנים.

שלב מאוחר יותר כלל כישלון של חלק מהגג. הקריסה יצרה את הדולין קריסה שמ形成ת כעת את חלון השמיים של בנגיל. זה שינה את המערה ממעבר ים סגור או חלקית סגור לחדר פתוח גם לצדדים וגם למעלה.

לבסוף, עליית מים אטלנטיים לפני כ-12,000 שנה עזרה לקבוע את הסביבה הימית המודרנית. הסדר המדויק והזמן של כל שלב לא ניתן לשחזור מהעובדות שסופקו, אבל הרצף הרחב ברור: היווצרות סלעים, חציבת חוף, קריסת גג וחשיפה נוכחית לים.

ציר הזמן הזה מדויק יותר מאשר לומר שהמערה פשוט "נוצרה לפני 20 מיליון שנה." עשרים מיליון שנה מתארות את אבן הגיר מהאוליגוקן, לא יום הולדת מתועד למערה המוגמרת.

מה שהמדענים לא יכולים לתאר בדיוק

הגיל המדויק של היווצרות מערת בנגיל לא נקבע. גיאולוגים יכולים להקצות גיל משוער לאבן הגיר מהאוליגוקן - בערך 20 מיליון שנה - אבל זה לא מגלה מתי החלה החלל הראשון, מתי הקשתות נפתחו או מתי חלון השמיים קרס.

גיל הסלע וגיל המערה הם מדידות שונות. אבן הגיר נוצרה קודם כל כחומר גיאולוגי. הרבה מאוחר יותר, חציבת ים יכלה לנצל חולשות בה. החדר עשוי אז להתרחב בשלבים, בעוד שכישלון הגג יצר את הדולין קריסה בנקודה אחרת בהתפתחות המערה.

גיל מערה מדויק ידרוש ראיות שמתעדות את האירועים הללו ישירות, כמו הפקדות ניתנות לתיארוך, חומר קריסה או סמנים גיאולוגיים אחרים הקשורים להיווצרות החדר. המידע הגיאולוגי שסופק לא מספק תאריך כזה. הוא מאשר את גיל אבן הגיר המארחת ומתאר את התהליכים האחראים לצורת המערה.

זו התשובה המרכזית לשאלת הגיל: הסלע של בנגיל הוא בערך בן 20 מיליון שנה, אבל המערה המוגמרת לא יכולה להיות מוקצת באותו גיל מדויק. ההקשר הרחב של אבן הגיר מהיורה הוא ישן יותר - בערך 150–200 מיליון שנה - והסביבה הימית המודרנית הושפעה מעליית האוקיינוס האטלנטי לפני כ-12,000 שנה.

לכן, ההתפתחות של המערה נשארת אינטרוול גיאולוגי, לא אירוע מתוארך בודד.

שאלות נפוצות

האם מערת בנגיל בדיוק בת 20 מיליון שנה?

לא. בערך 20 מיליון שנה מתייחס לאבן הגיר מהאוליגוקן שמ形成ת את מערת הים בנגיל, לא לרגע מתוארך בדיוק שבו המערה המוגמרת הופיעה. המערה התפתחה מאוחר יותר דרך חציבת ים, קריסת גג ושינויים בתנאים החופיים, אבל תאריך היווצרותה המדויק לא נקבע.

מה גרם לחור בגג מערת בנגיל?

החור הוא דולין קריסה שנוצר כאשר חלק מגג מערת בנגיל קרס. חציבת ים הגדילה והחלישה את המערה שמתחתיו; כישלון הגג פתח אז את חלון השמיים של המערה, מחבר את חדר הפנים עם האוויר מעל.

כמה פתחים יש למערת בנגיל?

למערת בנגיל יש שני פתחים בגובה המים. שתי הקשתות הללו מאפשרות לסירות וקיאקים להיכנס מהאוקיינוס האטלנטי, בעוד שפתיחת הגג הנפרדת היא חלון שמיים שנוצר על ידי קריסה ולא פתיחת גובה מים.

האם עליית גובה פני הים יצרה את מערת בנגיל?

לא. עליית גובה פני הים האטלנטי לפני כ-12,000 שנה עזרה לקבוע את הסביבה החופית המודרנית של בנגיל, אבל חציבה עיצבה את המערה עצמה. גלים הגדילו חולשות באבן הגיר, בעוד שקריסת הגג מאוחר יותר יצרה את חלון השמיים מעל החדר.

מדוע מערת בנגיל רחבה יותר מהכניסה שלה?

מערת בנגיל רחבה יותר מהכניסות שלה כי חציבת צדדים ממושכת הרחיבה את חדר האבן הגיר הפנימי לאחר שמי הים קיבלו גישה. הנקודה הרחבה ביותר שלה מודדת בערך 30 מטרים, בעוד ששתי הקשתות בגובה המים נשארות המעברים העיקריים דרך הסלע החופי.